<h1>התרומה סימנים נ"ה—נ"ו</h1>
<h2>דף קט.</h2>
תנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו פירש רש"י דמפרש (כ"ב) פרק דם שחיטה דווקא לב עוף דאין בו כזית אבל לב בהמה דאיכא כזית עובר וחייב כרת אף לאחר בשולו ומה שאמר הגאון אף לאחר בשולו לא טוב פתר דהא אמרינן (כ"א) פרק הקומץ רבה דם שבשלו אין עובר עליו אלא מתני' דאין עובר עליו מיירי בין אכלו חי בין מבושל ועל זה אמר פרק דם שחיטה לא שנו אלא לב עוף אבל לב בהמה דאיכא כזית עובר אם אכלו חי. תניא הלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר פירש רש"י דווקא דם שבלב אסור אבל בשר הלב מותר משום דהלב חלק ואינו בולע כדאמרינן (ע"ד) פרק כיצד צולין שאני לב דשיע. ואם כן לב שנתבשל בקדירה עם דמו סגי בקריעה והלב מותר משום דשיע ואינו בולע ולא מבעיא אם פי קנה חוץ לקדירה דמותר שהדם יוצא לחוץ ואין הלב בולע בפנים אלא אפילו פי קנה חוץ לקדירה מותר דכמו דהלב שיע מבפנים שיע נמי מבחוץ ומורי רבינו או' דבפרק כיצד צולין דחויא בעלמא קאמר דבעי לאוכוחי כבולעו כך פולטו מקרעו לאחר בשולו ומותר. ודחי דלמא דווקא לב מותר משום דשיע ולא בליע אבל במסקנא דמסיק כבולעו כך פולטו לא נימא תו דלב שיע ואם כן דווקא אם לב נצלה עם דמו קורעו אחר כך ומותר דמה שבלע פלט ונפל לארץ אבל נתבשל הלב בקדירה דאין מועיל מה שפלט דנשאר הדם בקדירה צריך לו ס' מן דם הלב ואם אין ס' של דם אף הלב עצמו אסור.
